|
באמצע רחוב באדיס אבבה הסקסופוניסט נדב הבר נתקף השראה. "זאת היתה שעת אחר צהריים, ערפל כיסה את הבתים, אנשים הלכו בקצב של אפריקה, ומאחת החנויות בקעו צלילים של נבל אפריקאי שנקרא בגנה. פתאום הרגשתי סחרחורת חיובית, הכל הסתדר ועלתה לי בראש מנגינה", מספר הבר. ליצירה שכתב על סמך המנגינה הזאת הוא קרא "Addis Mist", וזה גם שמו של הדיסק החדש והנהדר שלו, שיוצא שבע שנים אחרי אותו ביקור באדיס אבבה ו-15 שנה אחרי שהבר החל להתעמק במוסיקה אתיופית.
בשנים האחרונות החל הבר לגבש הרכב, שכולל כיום את הפסנתרן זוהר כחילה, הבסיסט יהודה אשש והמתופף צביקה רוזנטל. הדחף להקליט אלבום משלו תקף אותו לפני כשנה, "כשהבנתי שיש לי הרגשה שאין לאף אחד", הוא אומר. "נכנסתי לתוך המוסיקה האתיופית כתלמיד ובאיזשהו שלב התחלתי לצאת ממנה, אבל עם המטען שלה. מה שאני עושה היום זה לקחת את השורש של המוסיקה האתיופית, את המקצבים של ריקודי הכתפיים, ולצאת מהם לג'ז מודאלי שמושפע מג'ון קולטריין ומיילס דייוויס.
"אני לא מנסה לחקות את המוסיקה האתיופית, אלא להביא את הרוח שלה", אומר הבר. "בדיוק כמו שנגני ג'ז עשו עם הבלוז והגוספל. כמו שתלוניוס מונק לקח את הבלוז למקומות שונים ומשונים, אני רוכב על המוסיקה האתיופית לכל מיני כיוונים". לפעמים אלה כיוונים מפתיעים, כמו הגרסה של הבר לתפילה "אבינו מלכנו", שבתחילתה הבסיסט אשש מנגן באופן שמזכיר נגן עוד. או הקטע המקורי "ירושלים", שנכתב בהתבסס על השיר "שבחי ירושלים" של אביהו מדינה. הבר שינה את הקצב ואת הסולם באופן שמשווה לקטע הרגשה אתיופית ברורה, "אבל המבנה נשאר ואפשר לשיר את המלים", הוא אומר.
|
|
